כבנו של גזרן ואם מעצבת אופנה, עולם הטקסטיל והמלאכה נצרב בזיכרוני, ונשזר אל תוך העשייה שלי כפסל ופרפורמר רב-תחומי.
עבודותיי נעות בין פונקציונליות לאי-פונקציונליות, בין הקפדה חומרית לפעולה אולי חסרת תכלית. דרך חזרתיות, פירוק והרכבה, אני עוסק במפגשים שבין חומר, חלל וזמן – בעוד שנדמה כי פעולה עומדת להתרחש, אך היא נעצרת ברגע של התהוות. העשייה שלי מבקשת לבחון את מה שבין פעולה מדויקת לאי־וודאות, בין זיכרון אישי לבין חומר משתנה – מרחב שבו הזמן עצמו נוכח כחומר.
החיבור בין הטקסטיל שנצרב בי מילדות לבין הפיסול המונוליטי שאני מפתח בשנים האחרונות, יוצר שפה חומרית שמבוססת על מגע, קנה מידה ותשומת לב לפרטים. אני עובד עם בטון, עץ, ברזל, נייר ובדים – חומרים פיזיים, נוקשים או רכים, שדורשים עבודה ידנית מדויקת ושהות מתמשכת לצידם. העבודות נולדות לא פעם מתוך דיאלוג עם המקום: שהות בחלל, תגובה לאור, לסביבה, לזמן.
אני שואב השראה מדרורה דומיני, אשר ביצירותיה יוצרת חיבורים חזקים בין מלאכה, חומר וזיכרון.
פייר וויג מעורר בי עניין בגישה שבה הזמן עצמו הופך לשחקן פעיל בתוך היצירה – יצירה שנושמת, משתנה, מסרבת להתקבע. כמו-כן ריצ'ארד סרה הוא עבורי השראה עמוקה בכל הנוגע לחומר ככוח פיזי, למסה, תנועה ומרחב – גישה שמעמיקה את ההבנה שלי בהיבט הגוף מול חומר כבד ובלתי מתפשר..
פייר וויג מעורר בי עניין בגישה שבה הזמן עצמו הופך לשחקן פעיל בתוך היצירה – יצירה שנושמת, משתנה, מסרבת להתקבע. כמו-כן ריצ'ארד סרה הוא עבורי השראה עמוקה בכל הנוגע לחומר ככוח פיזי, למסה, תנועה ומרחב – גישה שמעמיקה את ההבנה שלי בהיבט הגוף מול חומר כבד ובלתי מתפשר..
